ערפדים (2010)
צוות תיעודי בוחן את חיי הלילה היומיומיים של משפחת ערפדים.
אם הנחת היסוד נשמעת מוכרת, זה כנראה בגלל שטייק וואיטיטי מצחיק בצורה מבריקה מה אנחנו עושים בצללים השתמשו למעשה באותה מערך לאחרונה יותר ויותר טוב. שני הסרטים הם סרטי תעודה מזויפים, שניהם קומדיות בראש ובראשונה, ולשניהם יש קצה של חושך למראהם הקליל אחרת - פלישה ביתית לילית כאן מפחידה באופן לגיטימי לפעמים. כאמור, הכניסה הבלגית הזו אינה עומדת בסטנדרטים של סרטו של וואיטיטי, אך היא עדיין מספקת ערך רב של בידור.
חלק מהקסם שלה הוא בתסריט המנתח את המיתולוגיה של הערפדים תוך שהוא מוסיף מטופלים וכללים חדשים לחברה שואבת הדם המנומסת. יש ערפד מתבגר מרתיע המנסה כל הזמן להשתחרר, הם משתתפים בשיעורי לילה כדי ללמוד לצחוק על ידי צפייה בסרטי אימה, לערפדים ללא ילדים אסור להחזיק רכוש מסיבות 'מובנות', והתייחסויות ל'בשר 'החי בחדר השני. ישאיר אתכם מסקרנים וגם מחוץ לארוחת הערב למשך הלילה. יתכן שלא נגיסה ב פו-דוק בלגי אחר ( איש נושך כלב ), אבל בהחלט שווה לנשנש.
לִקְנוֹת ערפדים ב- DVD מאמזון .
אנחנו הלילה (2010)
שלוש ערפדות גברות לוקחות גנב צעיר תחת הכנף הקולקטיבית שלהן ומציגות לה את החיים המהירים של מתים, אך צרות מתרחשות כאשר אורח חייהם היקר מושך את תשומת לב המשטרה.
הסרט נפתח על מטוס נוסעים גבוה בשמי הלילה כשהמצלמה עוקבת אחר תא הטייס ספוג הדם בחזרה דרך תא נוסעים מבולגן לא פחות לפני שהיא באה לנוח על שלוש נשים לבושות ומחויכות. הם עסוקים במשקה האנרגיה שלהם, והם דופקים את דלת גוף המטוס ומזנקים מהמטוס. זה פתיחה רוצחת, והיא נשארת פרוסת פעולה / אימה חלקה לכל אורכו. יש מרדף רגלי אחר כוכבים ושפע של אקדחים כשהבנות מוצאות את עצמן ממוקדות על ידי הרשויות על אורח חייהן האקסטרווגנטי והקטלני, והכל המון כיף מסוגנן.
משחקים עם טרופי ערפד מסורתיים, אבל זה הרעיונות הטריים שמושכים כאן. הערפדים הם סקסיים מבלי להיות מנוצלים והם בבירור שליטה במצבם. וההסבר שניתן להיעדר הערפדים הגבריים הוא סם שגורם לי לאחל שהוא לווה בפלאשבקים. לסרט בהחלט יש לב, משהו חסר ברוב סרטי הערפדים, אבל הוא עדיין מצליח לארוז אגרוף קרביים ומסוגנן. זה הכל על כוח הנערה וממלא אחר הנושא הזה - קח את זה דמדומים - אבל זה אף פעם לא מפריע לריגושים המושכים ביותר.
לִקְנוֹת אנחנו הלילה ב- DVD מאמזון אוֹ צפה (מדובב) דרך אמזון Shudder .
השינוי (2016)
ילד צעיר נאבק ברצון לשתות דם אנושי, והתשוקה מנצחת.
האינדי האחרון הזה חולק כמה גדילי DNA עם ג'ורג 'רומרו ז'ל סְנוּנִית כיוון שהיא מתמקדת בדמות שאמונתה חשובה יותר מהמציאות שלו. דם נשפך ומתיז, אך הסיפור של מילו הצעיר מקבל כוח הן על ידי תפאורה והן על ידי הופעתו של העולה החדשה אריק רופין. האירועים המתרחשים סביבו - עסקאות סמים, אלימות ברחוב, התעללות מינית - מוצגים בפשטות כמציאות, ובעוד שהם נקרעים היישר הכבל או איזו דרמת אינדי מחמירה הרקע שהם יוצרים מודיע על מצבו של מילוא ועל המיקוד הפונה כלפי פנים. הוא אולי ערפד בעצמו ואולי לא, אבל העולם הסובב אותו מוצץ את החיים מכל האנשים שהם נוגעים בו.
מילוא הוא סוציופת באימונים, ובעוד שהערפדיות מוסיפה רובד מקורי לכל זה, האמת המרכזית של מעשיו נותרה בעינה. אין מנוס מאמת זו, אך הסרט מצליח להשאיר את הצופים מעוניינים ועסוקים בשלומו. הגעתה של נערה מתבגרת שהוא יוצר קשר עם המחגר מעלה את המתח והדאגה שלנו, ולמרות שהביצוע השיטתי של הסרט לא יאהב את כולם מי שיוצא לנסיעה יתוגמל בסיפור בדידות בעל השפעה עמוקה, בידוד, והעלות הגבוהה של מודעות עצמית.
לִקְנוֹת השינוי ב- DVD מאמזון .